כמיהה להיות אימא- דרך פתלתלה ויפה

הגעתי לאביב לאחר שנה של ניסיונות להרות ללא הצלחה, כאשר מההתחלה התהליך לווה על ידי  רופאה במרפאת פוריות עקב אי סדירות הורמונלית ודימומים לא סדירים. זו הייתה שנה שאופיינה במחזוריות מכאיבה של אופטימיות, תקווה, אכזבה ופסימיות שבהדרגה הופכת שוב לאופטימיות וכך הלאה, חודש אחרי חודש.
היכולת ליצור חיים חדשים, דבר שנראה כל כך טבעי לרוב האנשים, הפך לדבר נשגב וכל כך מורכב בעיני.
כשהגעתי למרפאת פוריות, הרגשתי חוסר אונים אל מול שיטות הטיפול הקונבנציונליות. הידיים שלי נראו כמו מסננת, עם סימנים כחולים מבדיקות דם, לפעמים כמה פעמים בשבוע, והייתה לי הרגשה תמידית ועיקשת שריבוי הבדיקות מחליש אותי, דווקא כשאני צריכה להתחזק, וטיפול הורמונלי או הפריה חוץ גופית רק ירחיקו ממני יותר ויותר את ההיריון המיוחל. הרגשת חוסר האונים החריפה כשהתחלתי לשאול את עצמי למה דווקא אני, למה דווקא הגוף שלי לא יכול, ולא מצאתי תשובה.
בתקופה זו הגעתי לאביב. הטיפול כלל דיקור, טווינא, המלצות תזונה וצמחי מרפא- ההרגשה הכללית הייתה של הזנת הגוף בדברים שעושים לו טוב. כבר אחרי הטיפולים הראשונים, הרגשתי הקלה עצומה, כמו סלע גדול בתוכי, שמתחיל להשיל חלקים ממנו. התפנה לי מקום לנשום.
אביב במקצועיות רבה ורגישות מדהימה ונדירה, הפך להיות נקודת אור לאורך כל התהליך. חיכיתי לטיפולים של אביב, לרוגע שבא אחריהם ולהרגשה שיש עכשיו מישהו אחר שלוקח חלק מהאחריות, ושאני סומכת עליו. לאחר כחודשיים, המחזור שלי הפך לסדיר ודימומים שהיו במהלך החודש נפסקו, התחלתי להרגיש טוב באופן כללי.

כחודש לאחר מכן, בעקבות צילום רחם שעשיתי, נשברתי. הכאבים בבדיקה היו בלתי נסבלים, אמרו לי שככל הנראה יש לי חצוצרה חסומה, והביוץ אצלי מתרחש לרוב באותו הצד שנתגלה כחסום. רופאת הפוריות שלי הודיעה לי שכמעט אין סיכוי להיכנס להריון באופן טבעי במצב שכזה. רופא מומחה שהתייעצתי איתו אמר את אותו דבר, בדרך חביבה ואמפתית יותר, אך גם הוסיף שהצילום לא ברור ולא אינפורמטיבי מספיק. שניהם חשבו שיש להתחיל בטיפול הורמונלי. מאוד פחדתי מתופעות הלוואי של טיפול הורמונלי ומהסכנות הכרוכות בו, וכשעמדתי מול טופס שבו הייתי אמורה לחתום על הסכמה לטיפול, מצאתי את עצמי זורקת אותו לפח, ומבקשת מהגוף שלי בקשה קטנה- להיזכר שהוא בנוי ליצירת חיים.
אביב הציע שאנסה לפתוח את החצוצרה בטיפול קונבנציונלי (=צילום רחם נוסף עם צינטור של החצוצרות!), ואני לא יכולתי לחשוב על לעבור את הכאבים של צילום הרחם פעם שנייה, למרות שמבחינה רציונאלית הבנתי שיכול להיות הגיוני שזה הדבר שנכון לעשות. הערכתי את אביב על ההסתכלות המפוכחת ועל כך שלקח בחשבון שילוב של הטיפול אצלו ביחד עם טיפול קונבנציונלי, זאת על מנת למנוע ממני טיפול ממושך אצלו בעל סיכויי הצלחה קטנים מאוד.
בשלב זה, בחיפושי האינטרנטיים אחר מפלט מצילום הרחם, הגעתי לאישה תימנייה, שלמדה מאימא שלה דרך מסורתית לאבחון חסימות ברחם ובחצוצרות באמצעות מישוש הבטן, ולשמחתי הרבה היא טענה שיש חסימה קלה שיכולה להיפתח תוך מספר חודשים מועט. חזרתי להאמין שהטיפול של אביב יביא הריון, הוספתי אותה לחיזוק- והתענגתי על מסאג' חצוצרות שבועי שרוקן לי את חשבון הבנק, אך במקביל גם איפשר לעקוב אחרי השיפור ללא אמצעים רפואיים מכאיבים.   
בכל החודשים האלה אביב תמיד תמך ועודד, ובעיקר, היה כל כך מקצועי- הרגשתי שאני נמצאת בידיים הכי טובות שיש. זכור לי במיוחד יום אחד שבו הגעתי לטיפול, מיואשת, חסרת שקט, לאחר מספר לילות כמעט ללא שינה, ואפילו לא היה לי כוח לשתף את אביב בסערה שמתחוללת בתוכי. להפתעתי, כל התחושות האלה נעלמו כשיצאתי מהטיפול, הרעש הפנימי שהיה אצלי הושתק, והרגשתי רוגע, שלווה ונינוחות. בן זוגי המקסים, שבתחילת התהליך התקשה להתמודד עם תחושת העצב העמוקה שלי מחוסר ההצלחה להרות, והיה מופתע מהפסימיות, שלא אפיינה אותי עד כה בשום תחום אחר בחיים, אהב במיוחד את הטיפולים של אביב – הוא קיבל אותי בגרסה משופרת ומאוזנת.
לאחר 4 חודשים בטיפול, הרגשתי כל כך טוב- הייתי מלאה באנרגיות, החשיבה שלי הייתה חדה ויצירתית בצורה שהפתיעה אותי, מצאתי את הטוב בכל דבר שקרה. כל כך התגעגעתי להרגיש כך. 
בעצם, הגעתי לטיפול של אביב מתוך כמיהה להריון, אך כבר מההתחלה התחלתי להרגיש שיפור בדברים שבמשך שנים רבות הפריעו לי אך לא עלה בדעתי לטפל בהם- בעיות שינה, חוסר תיאבון ועוד.  

באחד החודשים, היה איחור במחזור, אך בדיקת הריון הראתה שוב ושוב פס אחד למרות שניסיתי לשים את המקלון באור ולדמיין שניים. האישה התימנייה, מיששה את הבטן וקבעה בהחלטיות שאין הריון החודש. באותו שבוע הייתי בטיפול אצל אביב שהיה נראה מוטרד, משהו היה נראה לו בלתי תקין והוא בסוף אותו יום אמר גם הוא שנראה לו שהחודש לא יהיה הריון. יצאתי מהמרפאה, וראיתי בצד המדרכה בין השיחים חתולה אפורה גדולה ושמנה. היא הייתה בהריון, והתמתחה בהתפנקות על הגב כשהבטן ההריונית שלה בולטת בהתרסה. מצאתי את עצמי כל כך מקנאה בחתולה- שלה יש את הזכות להיות אימא ולי משום מה לא מגיע. כך הלכתי לי, כשהדמעות פשוט זולגות מעצמן.
באותו יום, ביקרתי במחלקת יולדות בסורוקה אצל חברה טובה שילדה, וראיתי את המלאכים הקטנים שם, שרק נולדו, עם אצבעות קטנטנות ולחיים ורודות, וכל כך רציתי לצאת משם עם מלאך קטן שלי.
אחרי שבוע וחצי שבהם עדיין לא הופיעה וסת, רופא ביקש ממני לעשות בדיקת דם כדי שהוא יחליט אם אני צריכה לקבל טיפול שיזרז את הגעתה. עשיתי בדיקת דם, ובאותו יום התקשרה אלי אחות שהודיעה לי שסוף סוף תוצאות בדיקות הדם חיוביות ואני בהריון! קשה לדמיין את ההתרגשות שאחזה בי. בכיתי . הפעם מאושר. 
בכל יום שעבר, ולא היה דימום, השתוממתי מהפלא. בפעם הראשונה והיחידה שהקאתי בבוקר בגלל בחילות שהתחילו, זאת הייתה ממש חגיגה, וכשראיתי בפעם הראשונה עובר קטן אצלי בבטן, זז, בועט, פותח וסוגר את הפה- פשוט לא האמנתי שהדבר המדהים הזה יכול לקרות אצלי.
את כל שלבי ההיריון אביב ליווה, כשהיו בחילות הן התמתנו לאחר טיפול,כאבי גב נעלמו למרות שרופא ליווי ההיריון שלי הבטיח שהם רק יחמירו עם התקדמות ההיריון, כשהיה קשה לי לישון, לאחר טיפול היה שיפור משמעותי ומצאתי את עצמי ישנה שינה עמוקה ושלווה, וכשהיו חסרים ויטמינים או ברזל- אביב היה הראשון לזהות את הדברים ולהסב את תשומת ליבי.

בסופו של דבר, הייתי אצל אביב 4.5 חודשים עד שנקלט הריון באופן טבעי. אמנם באותו זמן, זה היה נראה לי ארוך וקשה, אבל בראיה לאחור, אני שמחה על ההזדמנות המופלאה שנפלה בחלקי לעבור את התהליך הזה, למדתי להקשיב לקולות פנימיים אצלי, לדעת מה טוב בשבילי, להקשיב לגוף- לתת לו את תשומת הלב הראויה לו ולראות כיצד הנפש נרגעת ביחד איתו. בדיעבד לא הייתי מוותרת על החוויה הזו, עם כל הקושי שהיה כרוך בה. 

ביום חמישי, 5.5.11, בשעה 12:48  יצא לאוויר העולם המלאך הקטן שלי, שכל כך חיכיתי לו. ליבי החסיר פעימה כשראיתי את האצבעות הקטנטנות המושלמות, העיניים הטובות והרגשתי נשימות רכות וחמימות. 

תודה לאביב על כך שבדרכו המיוחדת והשלווה הפך את הדרך לאמהות ממשהו שהתחיל כמייאש, לחוויה מעצימה ומחזקת.